בטרם פורענות

בפברואר 1939 מלאו לי 13 שנים. זכיתי לעלות לתורה בשבת פרשת יתרו בבית הכנסת "אפטוב" ברחוב פורטובה. בבניין התגורר הרב רובינשטיין, רבה של קהילת וילנה, ממנהיגי המזרחי וחבר בסנט הפולני. בתפילה ובקידוש השתתפו בנוסף להורי ואחותי, הסבא מאיר שוחט והסבתא פייגה מרה, דודים ודודות מצד אבא ואימא וקהל רב של קרובים וידידים. פרט לקריאת התורה וההפטרה, נשאתי נאום ציוני נלהב בשפה העברית. זכיתי לשבחים ולגילויי הערצה. הרב רובינשטיין עלה לבמה והשמיע דברי ברכה חמים. זה היה חורף שיגרתי, העיר כוסתה בלובן, הקור בעיר הצפונית הגיע ל- 25 מעלות מתחת לאפס ולפעמים אף ליותר. בטמפרטורה של מינוס 25 מעלות השביתו את בתי הספר. בדרך מקורית הודיעו על ביטול הלימודים. נוסף להודעה ברדיו המקומי, הונפו דגלים על גגות בנייני הציבור בעיר. ניצלנו את יום החופש ויצאנו למגרש ההחלקה על הקרח, לדהור בעגלות שלג מהגבעות שהיו בשפע בוילנה, ולצאת למקומות גבוהים יותר לגלישת סקי. פעמונים שעדו על צווארם של הסוסים שנרתמו לעגלות השלג השמיעו צלילים ערבים שהגבירו את תחושת העליצות וההשתובבות.
בצמתי הרחובות הציבה העירייה חביות בהן לחשו גחלים לוהטות כדי לאפשר לעוברים ושבים לעצור ולחמם את הידיים הקפואות. היה זה שרות עירוני להקלת מצבם של מוכי הגורל חסרי הבית. על שמחת הנעורים העיבה מדי פעם התנכלות צעירים פולנים, בני גילנו, שלא החמיצו הזדמנות לתקוף אותנו במקומות ההחלקה והגלישה. לפיכך יצאנו תמיד בקבוצות. לא תמיד הסתיימו העימותים בתגרות ידיים. לרוב ספגנו רק עלבונות וקללות. הסיסמה השגורה בימים אלה בפי האנטישמים הייתה: "יהודים הסתלקו לפלסטינה" . לנו הנוער החדור בלהט ציוני דווקא קסמה סיסמה זו.
את לימודי התחלתי בבית הספר היסודי "תרבות". עם סיום שש כיתות, המשכתי בגימנסיה של אותו מוסד. שפת ההוראה הייתה על טוהרת העברית. בבית הספר ספגנו ערכים של אהבת ארץ ישראל ועם ישראל. בתי הספר של רשת "תרבות" הוקמו במאות ישובים ברחבי פולניה. הגימנסיה העברית "תרבות" שנוסדה בוילנה הינה בית הספר העברי הראשון בגולה.
כעשר שנים חבשתי את ספסל הלימודים וכל חיי אשא אתי את חוויות הימים ההם ואזכור את המורים והתלמידים ואת הווית המקום.
בימים אלה שוקק הבניין של בית הספר חיי תרבות ויצירה יהודית, בו שוכנים משרדי הקהילה היהודית וכן נמצא בו המוזיאון היהודי. כשאני מזדמן למקום, אוחזת בי התרגשות וכמיהה לימים מלאי החדווה של הנעורים.
עם בוא האביב והפשרת השלגים חגגנו את הפסח. החג האהוב ביותר על הילדים והנוער. לקראת סוף יוני הופסקו הלימודים וכמעט כולנו יצאנו לחודשיים למקומות נופש שהיו בשפע בסביבת וילנה: יערות, אגמים, נחלים ,נהרות ושדות בהם גדלו דגנים ותפוחי אדמה. האופק נראה מבטיח וורוד. רקמנו תוכניות של בילויים בחיק הטבע והעיקר שחייה ודייג, וליקוט פטריות ואוכמניות ביערות ששטחם השתרע על פני מאות קילומטרים.
משחר נעורי הייתה לי סקרנות לאירועים פוליטיים שהתרחשו בפולניה ובעולם. לפני לכתי לבית הספר קראתי את העיתון שהודפס בוילנה בשפת יידיש. אוזניי היו כרויות לשיחות שניהלו ההורים והייתי חוקר ושואל ומבקש פרטים על אירועים שהיו לשיחת היום. כשתקפו האיטלקים את חבש (אביסיניה) בשנת 1935 ידעתי את שמם של כל המצביאים הצבאיים של הצדדים הלוחמים. הוא הדין כשפרצה מלחמת האזרחים בספרד, כשגנרל פרנקו מרד בממשלה החוקית של ספרד הרפובליקנית. כמובן שתמכנו בכל ליבנו בשלטון הדמוקרטי, מה עוד שפרנקו נתמך על ידי האיטלקים והגרמנים. הידיעות על דיכוי יהודי גרמניה על ידי היטלר, כשבשיאן מאורעות ליל הבדולח ב- 1938 כשנשרפו כל בתי הכנסת והמוסדות היהודיים ברחבי גרמניה, גרמו לרגשי זעם וחרדה. בשנת 1938 כבשו הגרמנים את אוסטריה, ובתחילת 1939 את חבל הסודטים בצ'כוסלובקיה. בועידת מינכן הידועה לשמצה הקריבו למען "שמירת השלום באירופה" את ריבונותה של צ'כוסלובקיה, ובשנת 1939 הפעילו הגרמנים לחצים כבדים על ממשלת פולניה, כדי שתעניק להם פרוזדור שיחבר את מזרח פרוסיה עם גרמניה. הפולנים התנגדו וראו בדרישות אלה פגיעה בריבונותם. גל של פטריוטיות שטף את פולניה, כולל האוכלוסייה היהודית, שתמכה בעמידה איתנה נגד גרמניה הנאצית.
השלטון הפולני, שלא העריך דיו את עוצמתם הצבאית והטכנולוגית של הגרמנים, טיפח את אשליית הצבא הפולני הבלתי מנוצח. עם פרוץ המלחמה ב-1 בספטמבר,1939 , הסתערו פרשים עם חרבות שלופות נגד השריון הגרמני. הצבא הפולני הובס חיש מהר בשדה הקרב.
ימי חופשת הקיץ של שנת 1939 טרם פרוץ המלחמה היו מלאי חרדה. בסוף אוגוסט, כשהיינו בסביבה כפרית בחופשת הקיץ, התחיל גיוס לצבא של אנשים, כלי רכב וסוסים. אבא הגיע מוילנה באוטובוס אחרון לפני החרמתו, ותכנן לחזור אתנו בעגלה רתומה לסוס. בלילה פרצה שריפה בגורן של האיכר ממנו שכרנו את ביתו, וכל רכושו והיבול שנאסף נשרף כליל. במבצע הכיבוי השתתפו מאות איכרים מכפרי הסביבה שעמדו בשרשרת והעבירו דליים של מים לכיבוי האש.
שריפה זו הייתה לאות מבשר רעות. חזרנו לוילנה, ההורים אני ואחותי מבוהלים ודואגים. ב – 1 בספטמבר 1939 פרצו הגרמנים את הגבול הפולני. אנגליה וצרפת שהיו להם הסכמי הגנה הדדית עם פולניה, הכריזו מלחמה על גרמניה. מלחמת העולם השנייה הייתה לעובדה. השלטונות קראו לאוכלוסייה האזרחית להתגייס לחפירת שוחות להתגוננות נגד הפצצות. בלילה הייתה העיר שרויה באפילה ומשמרות מתנדבים הקפידו שלא יבקע אור מחלונות הבתים.
בימי שלום היו מרוכזות בוילנה יחידות צבא רבות. עם פרוץ הקרבות צעדו לחזית ביום ובלילה יחידות חיל רגלים, פרשים ותותחנים, כשאזרחי העיר מלווים אותם בברכה ומריעים לכבודם, זורקים סיגריות, סוכריות ופרחים, ומעודדים בקריאות הידד לניצחון.
החלה הסתערות על חנויות המזון לאגירת מזון לשעת חירום. ותוך ימים מספר התרוקנו המדפים ואין להשיג קמח, סוכר מלח, שמן וסבון. לדודי אבא, אח אמי, הייתה מכולת. הוא דאג שלא יחסר לנו מלאי מזון. הרדיו השמיע כל היום שירי לכת שנקטעו מדי פעם בהודעות צופן על חדירת מטוסים לאזורים שונים. עדיין מהדהד באוזני קולו הדרמטי של הקריין: "הקשב, הקשב, מגיע"! ולאחר מכן:"הקשב,הקשב, עבר"! השמועות על קריסת הצבא הפולני והתקדמותו המהירה של צבא הרייך הגרמני, זרעו פחד ובהלה בקרב האוכלוסייה היהודית. לא היו לנו אשליות, ידענו שגורל מר מצפה לנו, כדוגמת הסבל שעבר על יהדות גרמניה, אוסטריה וצ'כיה.
הגרמנים הפציצו את וילנה והיו אבדות בנפש וברכוש.
אבי, שהיה מפקד קטע במערך ההתגוננות האווירית, גרם לי לרגשי גאווה כשענד על השרוול את הסרט עם סמל הארגון. באחד הערבים ביקש ממני לגשת למטה ההגנה האווירית, לקבלת חומר הדרכה. בקושי פילסתי דרכי בחשכה. עוד אני פוסע בזהירות על המדרכה, ולפתע הודלקו פנסי הרחוב, ומרמקול של מכונית נוסעת בקעה הודעה דרמטית! בגרמניה הפיכה, היטלר נהרג והמלחמה נגמרה. עוד טרם שהתאוששתי מהלם ההודעה המשמחת, התמלא הרחוב בכלי רכב צבאיים וחיילים בורחים בבהלה כשחיל הפרשים דוהר על סוסיו. כשהגעתי למשרד מטה ההתגוננות מצאתי דלת נעולה ואין בה איש. משומר הבית נודע לי שהצבא ופקידי הממשל בורחים לעבר הגבול הליטאי, כי הצבא האדום חצה את גבולות פולין ונמצא קרוב מאוד לוילנה. כשהגעתי הביתה נשמע רעם תותחים. כל דיירי הבית ירדו למקלטים. כל הלילה נשמעו יריות לסירוגין, ולפנות בוקר השתרר שקט. יצאתי מהמקלט ומחלון דירתי הצצתי החוצה וראיתי טנק ועליו כוכב אדום. לא היה עוד ספק, הצבא האדום נכנס לוילנה. פלישת ברית המועצות למחוזות המזרחיים של פולניה באה כתוצאה ממסמך סודי, עליו חתמו ריבנטרופ שר החוץ הגרמני ומולוטוב שר החוץ הסובייטי, במסגרת הסכם אי-התקפה שנחתם סמוך למועד התקפת גרמניה על פולין.